מדינת משטרה
כמו בכל יום כשאני מגיע הביתה עם הקטנוע אני מדלג על 3 רמזורים ובוחר בדרך מהירה יותר. הבעיה היחידה היא שהדרך הזו כוללת נסיעה באין-כניסה על המדרכה של חצי מהרחוב שלי…
על הנייר אני חוסך בין חצי דקה לדקה בכל יום והרי ידוע שזמן שווה כסף. לכן, לפי חישוב שכר של 30 ש"ח לשעה ובניכוי קבלת דו"ח תנועה אחת לשנה זה יוצא רווח של 10 ש"ח בכל שנה… בימינו זה בקושי מספיק לטילון גדול, אבל מבחינתי זה בהחלט לא רע!
גם היום נסעתי מאותה הדרך, הגעתי לפניה "הבעייתית", זו שכשאני מגיע אליה אני מסתכל טוב-טוב שאין אף שוטר בסביבה לפני שאני לוקח בה ימינה על המדרכה. הפעם עמדה לפני בצומת סקודה לבנה. הסקודה התקדמה בצורה מהוססת לתוך הצומת ובשלב מסוים במקום לפנות שמאלה (כמו שאמורים לפנות בצומת הזו) פנתה באיטיות ימינה לתוך הרחוב ונגד כיוון התנועה.
צפצפתי מספר פעמים כדי להסב את תשומת לבו של הנהג ואחרי שהרכב המשיך בנסיעה איטית הרמתי ידיים (לא לדאוג אמא, התכוונתי בצורה מטאפורית! הידיים נשארו על הכידון לאורך כל הסיפור), עליתי על המדרכה ופניתי ימינה.
הסקודה שהתקדמה כ-20 מטרים עצרה בינתיים ובעודי נוסע על המדרכה ראיתי בזווית העין שהנהג לבוש מדי-משטרה. הבנתי שנפלתי על ניידת סמויה וכבר חשבתי לעצמי שהנה אני אוטוטו מקבל דו"ח ושהלך הטילון. בהחלטה של רגע החלטתי לבדוק את כישורי המשחק שלי, הרמתי את הפלסטיק של הקסדה ופניתי את השוטר:
"אדוני, אתה נוסע באין כניסה!" … "הא… אתה שוטר?!" …"הייתי חייב להזהיר אותך, חשבתי שאתה נוסע באין-כניסה!"… צעקתי מבעד לקסדה תוך כדי שאני כבר מסובב את הקטנוע אחורה, מקווה שהשוטר בלע את את ההצגה המעולה שלי.
"תודה לך אדוני על תשומת הלב! הפגנת אזרחות למופת!" שמעתי את קולו של השוטר מאחורי הכתף והתחפפתי משם כמה שיותר מהר. עשיתי את הסיבוב הבלתי נמנע מסביב לשכונה וחניתי מתחת לבית.
"כמעט הלכו ה-10 שקלים של 2010" חשבתי לעצמי, נכנסתי לקיוסק וקניתי טילון…