ברקע המפל מתנפץ לטריליוני רסיסים
נכתב ב- 25.11.2006
בבוקר שלמחרת התעוררתי בערך ב-10:00 כי התעצלתי להתעורר יותר מוקדם. חווית המעינות החמים והר הגעש מאתמול עוד היתה טריה בראשי והתחשק לי לחקור עוד את הסביבה המדהימה הזו של הר הגעש ארנאל. אירית עוד נמנמה במיטה אז השארתי אותה ואת דומיניק במוטל והלכתי לכיוון המפל שנקרא La Catarata de Fortuna. בדרך עצרתי וקניתי באגט קטן והבאתי איתי שוקולד נוטלה שכבר היה לי. כך, עם התיק הקטן על גבי חציתי את העיירה השלוה ויצאתי לעבר המפל בהליכה על שוליים של כביש צר.
המפל עצמו מרוחק בערך 7 קילומטרים מהעיירה ובקוסטה ריקה ממש חם כך ש-7 קילומטרים של הליכה הם לא תענוג גדול. תוך כדי הליכה, בכל פעם שרכב חלף על פני סימנתי לו עם האצבע וקיוויתי שיעצרו לי. לשמחתי עצרה לי חבורת אמריקאים ברכב סובארו מהדגם המרובע והישן הזה שחשבתי שיש רק בישראל.
במהלך הנסיעה הקצרה על דרך העפר המפותלת ראינו סוסים ופרות שהביטו באדישות בסובארו המדדה. הסובארו קיפצה על האבנים וכמעט שבקה חיים בכמה קטעים תלולים. אני כבר חשבתי שאפילו לסייח הצעיר שראינו לפני מספר דקות יש יותר כוח סוס מאשר לסובארו. אבל סובארו כמו סובארו, כרגיל לא אכזבה.
כשירדנו מהאוטו שמעתי קולות של מים ומישהו מקומי הסביר לי שכדי להגיע ממש למפל צריך לרדת המון מדרגות תלולות למטה. היה לי חם ולא כל כך התחשק לי לספור כמה מדרגות יש בירידה אז החלטתי לדחות את הסקרנות שלי ואת ספירת המדרגות לאחר כך, לעליה.
ירדתי וירדתי. מסביב גדלו ללא כל הפרעה עצים וצמחים, שרויים בהרמוניה משלהם ומשתלבים אלו באלו ללא הפרעה, שאון המים הלך וגבר ככל שירדתי מטה ומטה. לבסוף הגעתי לנקודת תצפית מצוינת בתחתית המדרגות שממנה אפשר לראות את כל המפל, מהנקודה שבה זרם המים מתחיל את מסעו למטה, ועד לנקודה שזה הזרם פוגע בברכת המים למטה ומתנפץ לטריליוני אגלים.
התקדמתי לשפת הברכה. המפל פשוט מדהים! כל כך הרבה מים נשפכים למטה ושוב פעם עולה בראשי תאוריית הברז שמישהו בקוסטה ריקה שכח לסגור. הזרם נופל מגובה של 50 מטר וכשהוא פוגע בברכה הוא משפריץ לכל הכיוונים. ממש הרגשתי את הטיפות הקטנות באויר מלטפות לי את האף והמצח.
נכנסתי לברכה וניסיתי לשחות לעבר המרכז, בדיוק לנקודה שבה פוגעים המים, אבל הכוח של המים היה כל כך עוצמתי שלא הצלחתי בכלל להתקרב. עוד בחור אמריקאי שראו עליו שהוא שחיין מקצועי לא הצליח אף הוא להביס את המפל האימתני. במחשבה לאחור אולי זה בכלל לא רעיון טוב להיות מתחת לזרם הזה. יצאתי מהמים וניגבתי באגט עם שוקולד נוטלה. אכלתי כמעט חצי באגט עד שנסתמה לי הבטן והתחלתי להתרכז במשימה החשובה שעמדה לפני… ספירת המדרגות.
לספור מדרגות בשמורת טבע בקוסטה-ריקה זה לא דבר קל כמו שזה נשמע. בכל פעם שיוצאים לטיול ומישהו חולף על פניך, בין אם מדובר בתייר ובין אם לאו, תמיד אומרים "אולה" זה לזה. ובין "אולה" אחת לאחרת קל מאוד להתבלבל בספירה. בכל מקרה התחלתי לטפס במעלה המדרגות ולספור אותן. גיליתי שיש 441 מדרגות או 541… אני לא בטוח כי התבלבלתי באמצע ולא התחשק לי לרדת למטה ולספור מחדש.
שוב תפסתי טרמפ בחזרה לעיירה, הפעם עם זוג נחמד שהוריד אותי ממש בקרבת האכסניה. אירית ודומיניק היו מסוקרנים לשמוע על הטיול שלי. הם משכו את הבוקר עד הצהרים וניצלו באופן מלא את השלווה של העיירה הזו כדי להישאר מנומנמים. את אחר הצהרים העברנו בשלווה בהליכה רגועה ברחובות העיירה.
בערב קרלוס (או כפי שהוא נוהג לקרוא לעצמו: Mr. Lava) הקפיץ אותנו למועדון מקומי. הבירה המקומית בקוסטה ריקה נקראת Imperial וחוץ מהצבע, היא די מזכירה מים. באותו הערב היא נשפכה כמו מים בכל המועדון. היתה במועדון תחרות שבה היתה אמורה להיבחר "נערת ה- Imperial" החדשה של האזור. על במה קטנה עמדו מספר בחורות לבושות בשחור וצהוב ורקדו לצלילי הרגאיי-טון הנוראי. מדי פעם הקהל הריע להן וכך הן סוננו בזו אחר זו.
באיזשהו שלב דומיניק חתך להוסטל ואני ואירית נשארנו יחדיו, ספק אם כדי לצפות בסוף התחרות, ספק אם כדי להישאר קצת לבד. בסופו של דבר נמאס גם לשנינו והתחלנו לצעוד בחזרה להוסטל. בדרך להוסטל נעצרנו לשבת על ספסל קטן ליד הפלאזה המרכזית. דיברנו קצת ואחרי כמה דקות סופסוף התנשקנו.
שבועיים שאני מסתובב מסביבה ומקווה שזה כבר יקרה. מהרגע שראיתי אותה בהוסטל בגראנדה שבניקרגואה והתחבקנו מיד, רק בגלל שאנחנו ישראלים. כבר אז הרגשתי משהו בבטן. וכבר שבועיים שאני מגשש ומחבק. מנשק על המצח וקצת על הלחי. והיא נותנת לי אבל לא מחזירה. שבועיים שבאמת אני כבר משתגע וסופסוף היא מרשה לעצמה להחזיר לי גם. וכל כך כיף לי איתה. ילדה. בדיוק כמוני. יודעת להנות מהדברים הקטנים שבחיים. מתלהבת מגלידה כמו שצריך, עם רעשים שעושים לי חשק לקנות לה אוטו-גלידה. כאילו שמעולם לא איבדה את הילדות.
אנחנו מתנשקים ובדיוק על זה אני חושב. על כמה שכיף לי בטיול מאז שאנחנו מטיילים ביחד, וכמה שעוד יהיה לנו כיף בהמשך. לפעמים אני מרגיש שדומיניק תקוע באמצע אבל גם הוא סוג של ילד. עברה עליו חוויה של בגידה והוא מרוסק כרגע, לא החלטי, מבולבל, לא מצליח לקרוא את המצב והסיטואציה. למל"ם.