בריכות חמות בלה-פורטונה. ברקע הר הגעש אראנל.
נכתב ב- 25.11.2006
ביום רביעי ה- 22.11.06 נסענו לעיירה Tilaran. תכננו להספיק להגיע באותו היום לעיירה לה-פורטונה אבל לא כל כך הסתדר עם האוטובוסים. באחת מתחנות הביניים דומיניק קנה Pollo Fritoשזה עוף מטוגן או אולי בעצם שמן בטעם עוף. את השאריות והעור טרף כלב קטן שהביט בנו במבט עצוב בזמן שישבנו בתחנת האוטובוס. בכל מקרה הגענו לעיירה טילארן בשעת אחר הצהרים לאחר שהאוטובוס האחרון ללה-פורטונה כבר עזב ומצאנו הוסטל.
העיירה מגניבה לגמרי, ממוקמת באזור של חוות בקר. הנוף מדהים! גבעות פזורות מסביב במיליון גוונים של ירוק, מאחוריהם מסתתרות עשרות חוות, אסמים ושדות חרושים. באופק אפשר לראות שבשבות לבנות לייצור חשמל מסתובבות ברוח.
ישבנו קצת בפארק וקראתי ספר. זה הספר שאירית נתנה לי, 500 ומשהו עמודים. לקח לה שלושה חודשים לסיים אותו והיא משתגעת שאני עומד לסיים אותו בפחות משבוע. אחר כך בערב אחרי שאכלנו במסעדה סינית ישבנו לשתות קפוצ'ינו במאפייה חמודה שלמחרת נעבור דרכה בשנית ונצטייד בקרואסונים לדרך. האוכל במסעדה הסינית דוקא היה לא רע אבל החלטתי לדבוק מעתה באוכל המקומי.
בלילה בלילה התגנבתי למיטה של אירית. אני והיא ישנו בחדר משותף ודומיניק קיבל חדר משלו (החלוקה היתה שרירותית לחלוטין). שכבנו זה לצד זו, דיברנו ודיברנו ופתאום גילינו שכבר חלפו להן שעתיים. אני מרגיש בבטן יותר ויותר ואולי זה אפילו מטפס למעלה. אני מכיר את התחושה הזו ויודע לאן היא מובילה. אירית עצורה, מחייכת. למחרת קמנו, כל אחד במיטתו והתארגנו במהירות לעזיבה. לא שכחתי לומר שלום לתוכי ירוק שאמש קיפץ בידי מאצבע לאצבע וגם לסניורה הנחמדה בהוסטל. לאחר 5 דקות של הליכה לעבר תחנת האוטובוסים היינו כבר על האוטובוס כשבידינו שקיות עם קרואסונים לנסיעה.
האוטובוס הקיף את Laguna Arenal ואני ניסיתי לספור את הנחלים שחצינו בדרך אך כבר מזמן איבדתי את הספירה. בכל כמה דקות האוטובוס חצה עוד גשר ועוד אחד, ואני התחלתי לתהות שמא מישהו שכח לסגור איפשהו את הברז. יש פה כל כך הרבה מים והסביבה בהרבה יותר מטופחת, נקייה, מסבירת פנים ותיירותית מאשר בניקרגואה.
בשניה שירדנו מהאוטובוס בעיירה La Fortuna קפץ עלינו בחור מקומי בניסיונות לשכנע אותנו שנתאכסן אצלו בהוסטל. איך שהוא קלט שאנחנו מישראל הוא התחיל "להרשים" אותנו במשפטים כמו "ברוכים הבאים" ו- "אל קרלוס פנית – לא טעית" וכדומה…
בדרך כלל האינטואציה שלי מרחיקה אותי מאנשים כמוהו, "אוהבי ישראלים", אבל היו בו מין קסם וחמימות ששיכנעו אותנו ללכת לבדוק את המקום. "תמורת 5 דולר לאדם תקבלו חדר פרטי לשלושה עם מקלחות פרטיות בתוך החדר" הבטיח קרלוס ואני ואירית, סקפטים, ניגשנו לבדוק את החדר בשעה שדומיניק נשאר עם התיקים. החדר יפה כזה, חמים. בנוי מעץ ומזכיר צימר בצפון. אירית כל כך שמחה ונתנה לי חיבוק אמיתי כזה ונשיקה על השפתיים. הרגיש לי נעים.
עוד באותו היום קרלוס הקפיץ אותנו למקום שיש בו בריכות עם מים חמיo שמגיעים מהר הגעש Arenal. המקום הזכיר לי קצת קאנטרי קלאב והופתעי שהוא היה כל כך מטופח. בהתחלה חשבתי שנלך למעינות חמים בטבע אך כשראיתי את המקום מבפנים לא התאכזבתי.
איך שנכנסו החלפנו לבגדי ים ועשינו סיבוב במקום. עשרות שבילים מתפתלים בתוך צמחיה טרופית ומובילים לבריכות עם מים חמים. לכל בריכה יש טמפרטורה שונה וגודל שונה וכך אפשר לטייל ולשחות או סתם לרבוץ ולהנות מהמים המפנקים.
מיד כשיצאנו מהמלתחות הגענו למין בריכה רדודה, בסך הכל 60 ס"מ עומק. על שלט קטן ותמים היה כתוב שטמפרטורת המים בבריכה היא 67 מעלות צלזיוס. נזכרתי במעורפל שבאמת שקרלוס הזהיר אותי מפני אחת הבריכות, אמר שהיא חמה אש. בעודי תוהה אם מדובר בבריכה הזו, דומיניק שכבר כל כך השתוקק להירטב פשוט יצא בריצה לתוך המים…
הקטע בכוויות זה שכשאתה מרגיש שחם מידי, כנראה שכבר נכווית. אז איך שדומיניק הגיע למרכז הבריכה הוא פתאום הרגיש איך זה להיות לובסטר בתוך מים רותחים, וכמו שלקחו לו 2 שניות להיכנס ולהגיע למרכז הבריכה, כך לקחה לו פחות משניה כדי לצאת. אני ואירית מיותר לציין על הרצפה…
לאחר שנהננו ממגע המים החמים בבריכות החמימות הלכנו לבר-בריכה ושם ישבנו על כסאות בתוך המים ונהננו מקוקטיילים קרירים. זה פשוט גן עדן חשבתי לעצמי ודמיינתי את אבא, אמא , איתמר ויונתן כאן איתי במקום הזה…
אחר הצהרים קרלוס לקח אותנו לראות את הר הגעש אראנל. ההר הזה פעיל ויורק לבה 24 שעות ביממה אבל בשעות היום אי אפשר לראות אותה כי יש יותר מדי אור וגם כי מעונן. בלילה לעומת זאת הלבה אדומה ורותחת כמו אש, ואפשר לראות אותה מתנפצת ונוזלת למטה במורד ההר.
קרלוס אסף אותנו יחד עם עוד תיירים ונסענו לנקודת תצפית טובה שממנה השקפנו אל הלבה. מדהים לראות את הענן שמכסה את פסגתו של ההר נצבע לפתע בגוון אדום. האדמומיות יורדת מטה ומטה עד שהיא מגיעה אל מתחת לענן ואז גושי הלבה נחשפים לעינינו.
מדהים יותר איך התושבים באזור מוכנים לגור שם, נתונים לחסדיו של ההר אשר מצד אחד נותן להם פרנסה תיירותית ומצד שני יכול למחוק אותם ברגע. קרלוס, הבעלים של ההוסטל קורא לעצמו Mr. Lava וטוען שיש קשר מיוחד בינו לבין ההר, שהוא לא יכול לעבור יום בחייו מבלי לראות את הלבה. לדעתי הוא פגש יותר מידי ישראלים ונהיה חרטטן לא קטן. בינתים הוא עומד במילה שלו ומשמש כנהג הצמוד שלנו, מקפיץ אותנו למקומות, אוסף אותנו בשעה שקבענו, אנחנו נהנים כאן מכל רגע.
לאחר הצפייה בלבה, שוב חזרנו למעיינות החמים. כבר היה די קר בחוץ מה שהגביר את ההנאה מההשתכשכות במים. הפעם נכנסתי לבריכות קצת יותר חמות ונהנתי מהמסאז' המאולתר שעשה לי זרם המים החמים. בלילה בחדר נכנסתי למיטה והתכסתי בשמיכה. אירית ניגשה למיטה שלי ונתנה לי נשיקת לילה טוב.