שני המוצגים אמנם באותו הגודל אבל המוצג השמאלי שווה הרבה יותר...
עקרו לי שן היום, שן בינה. אני מרגיש שחלק ממני כבר לא איתי יותר. חחח!
לפני משהו כמו 9 שנים בערך (כשכתבתי את זה עכשיו פתאום זה נשמע לי לפני המון זמן), עברתי שתי עקירות כירורגיות של שיני בינה. החוויה בזמנו הייתה בעיקר "מנופחת" וכנראה שגם ממש טראומתית עבורי, כי היום בבוקר כשצעדתי לעבר מרפאת השיניים תקף אותי לפתע פחד נוראי מפני העקירה. זה לא שפחדתי מאיזשהו כאב שיתרחש בזמן העקירה או מהכאב שבוודאי יגיע לאחר הטיפול, פשוט פחדתי מכל האקט הזה ולא ידעתי ממה בדיוק אני פוחד. אולי משהו בראש לא הסתדר לי עם זה שבעוד מספר דקות הולכים להפריד חתיכה מהגוף שלי. בכל זאת, אני ושן הבינה היקרה שלי מלווים זה את זו במשך מספר לא מבוטל של שנים.
לצערי, השן הזו (וכדי להימנע מפגיעה בשמן הטוב של חברותיה אגיד שמדובר בשן השמאלית העליונה) גדלה לה בצורה עקומה להחריד ישר לכיוון הלחי, ואם זה לא מספיק, אז השן הזו קטעה לי שיא בן יותר מ-12 שנים שבו לא היה לי אפילו חור אחד. אבל היא היתה חייבת לקלקל הכל וגדלה עקום, כך שלא הגעתי עם מברשת השיניים לקטע הזה מאחוריה. שם מאחורי השן, התרחב והעמיק לו חור שבדיאבד גרע ממני לילות של שינה טובה.
אתמול בערב קיבלתי טיפ ממיכל שכדאי לי לבקש מהרופא שישתמש בגז צחוק. כשחשבתי על ההמלצה שלה הבנתי שאם מישהי כל-כך עסוקה מפנה מזמנה כדי לתת לי טיפ אז כנראה שהוא ממש טיפ שווה.
דבר ראשון איך שנכנסתי למרפאה אמרתי לאסיסטנטית שאני דורש טיפול בגז צחוק. הרופא ששמע אותי מעבר לדלת קצת היסס בהתחלה אבל כשנשבעתי לו שיש שתי ברירות, או שזה גז צחוק או שאני מתחיל לנסות גז מזגנים על בסיס קבוע הוא פשוט לא יכול היה לסרב. הוא סיפר לי שהוא מעולם לא ניסה גז צחוק בעצמו כי זה כל כך זמין בשבילו ושהוא פוחד להתמכר…
בזוית העין ראיתי את הרופא מתעסק עם איזה בלון גז קטנטן. הוא הניח לי מסכה קטנה שכיסתה לי את האף וביקש שאנשום רק דרך האף. שום דבר לא הרגיש מוזר בשניות הראשונות, למעט הרעש של זרימת האוויר ואז פתאום זה עלה לי. הרגשתי מסטול מהתחת. חייכתי לעצמי וגיחכתי לעצמי מכל שטות וברגע של פכחות הבנתי למה קוראים לגז הזה גז צחוק.
הרופא הסתכל לתוך הפה שלי, מרח משהו, הזריק משהו ויצא מהחדר עד שחומר ההרדמה התחיל להשפיע. אני מצדי בהיתי בתקרה והייתי די משועשע מהתחושות המוזרות שהרגשתי בתוך הפה שלי. חומר ההרדמה התחיל להשפיע ובכל רגע הופתעי מכך שעוד ועוד חלקים בפה שלי הלכו לישון. בדיוק בשלב שגיליתי שאני יכול לנשוך לעצמי את הלחי בלי להרגיש הרופא חזר לחדר ופנה אלי. אני לא כך זוכר מה הוא שאל אותי או מה עניתי לו אבל נראה לי שדיברתי שטויות.
לאחר ששאלתי אותו אם צריך פלייר מיוחד בשביל השן המיוחדת שלי הוא אמר שלי שהוא קנה את הפלייר במבצע באייס. הוא ביקש ממני לפתוח את הפה והבנתי שאנחנו עכשיו "רציניים". האסיסטנית הגישה לו משהו עם ידית מברזל אני ניחשתי שזה הפלייר. בזמן שחשבתי שחבל שאין מראה על התקרה כי אז הייתי יכול לגלות מה מחובר לידית הברזל, הוא פתאום אמר לי "זהו, אתה יכול ללכת הביתה".
זהו?! חשבתי לעצמי?! מה, עכשיו ינתקו לי את הגז?! הרופא הגיש לי את השן עטופה בנייר כי מסתבר שביקשתי. אמרתי יפה תודה ויצאתי החוצה.
שלוש שניות, 650 ש"ח. בחרתי במקצוע הלא נכון.