במטבח אצל מרלון ומיירה
נכתב ב- 10.11.2006
שלשום בלילה הגעתי למשפחה חדשה בשמורה "מיראפלור". באותו הבוקר הסתובבתי קצת לבד והלכתי לאיזשהו אגם ולאחר מכן הלכתי למשפחה.
אם הייתי צריך לתאר את מיראפלור אז הייתי אומר שמדובר בשילוב של שטח הררי וירוק, מלא בחוות, בקר, שדות ואווירה של קיבוץ. המקום הוגדר כשמורת טבע אבל מבחינת התושבים הם חיים כרגיל.
כשהגעתי לבית המשפחה האם קיבלה אותי בברכה. מאוד התרגשה שהופעתי (בגלל מודעה אחת קטנה), מיד הכינה לי קפה.
בערב בעלה הגיע. הוא מדבר קצת אנגלית אז קשקשנו קצת. הוא הסביר לי שהם חיים בתוך קבוצה שעוזרת אחד לשני. מגדלים בקר, עופות, שעועית וקפה. למעשה, חוץ מסוכר, שמן ואורז הם לא זקוקים לשום מצרך אחר מהעיר.
לאחר מכן ישבנו לאכול ארוחת ערב. בניגוד לשאר המקומות בהם התאכסנתי עד כה, הפעם ישבתי לאכול ביחד עם המשפחה. היה נהדר! אווירה חמה והרגשתי כמו אורח הכבוד. לאחר מכן שלפתי בקבוק רום שהיה לי בתיק, ואני ומרלון פירקנו אותו יחד עם לימונדה שהוא הכין.
בחצר נמצאת המקלחת. כשרוצים להתקלח שואבים מים מהבאר לתוך דלי ואז מתקלחים עם הדלי. ובכל רגע שעובר אני מבין שכמה שהמשפחה הזו והאנשים פשוטים, כך הם גם יותר מאושרים.
למחרת, יצאנו אני ואח של מרלון על גבי שני סוסים לסיבוב בשמורה. מרלון צחק כששמע שאני לא רגיל לרכב.
הסוס הזה, חיה מדהימה, הולך והולך ובכלל נראה שהוא לא מסתכל איפה שהוא מניח את הרגל, אבל לרגע הוא לא מהסס ובטח שלא מועד.
לאחר כמה שעות של רכיבה שבמהלכם למדתי להכיר שרירים נוספים בתחת שלי הגענו לנקודה מסוימת, קשרנו את הסוסים ועברנו דרך גדר.
רעש של מים זורמים החל להתגבר עד שהגענו למפל קטן. התפשטנו וקפצנו לבריכה. המים קפואים אך נקיים. לאחר שהתלבשנו אכלנו את ארוחת הצהרים שמיירה, אם המשפחה ארזה לנו. בתוך קופסאות פלסטיק עם מכסים צבעונים מצאתי אורז עם שעועית ומגוון סלטים. קופסא אחת לכל אחד. מהר מאוד סיימנו את האוכל – הרכיבה הממושכת תחת השמש והרחצה במים הקרים הגבירה את התיאבון של שנינו.
אם מישהו היה עושה תחקיר על איך איבדתי את זוג התחתונים הראשון שלי בטיול אז כנראה שזה יהיה הממצא הראשון… לאחר הרחצה לבשתי את המכנסיים ללא התחתונים, עלינו על הסוסים ואני תליתי את התחתונים שלי לייבוש על עורפו של הסוס שלי. בעוד אנחנו מטפסים ומתקדמים במדרונות וואדיות קטנות במקום המדהים הזה שלפתי את המצלמה והתחלתי לצלם. בשלב הזה הישבן שלי התחיל להסביר לי שהוא לא כל כך מרוצה מכל עניין הרכיבה הזה ואני התחלתי לשנות תנוחות בכל מספר דקות בכדי להקל עליו.
סוסים, כך גיליתי לראשונה, מאוד אוהבים לחזור הביתה. כאילו הם יודעים שברגע שהם יגיעו בחזרה, שוב יוכלו להסתובב בחופשיות וללחח עשב כאוות נפשם מבלי המשא המיותר על גבם שנותן הוראות כל הזמן. במהלך הרכיבה חזרה הביתה הסוס שלי התחיל לגלות סימני עצבנות ובקושי הצלחתי להשתלט על רצונותיו. הבעיה עם סוסים היא שמצד אחד צריך להראות להם מי הבוס ולאחוז במושכות בצורה אדוקה יחסית, ומצד שני, הם הרי יודעים את העבודה וזה לרוב מעצבן אותם כשמתערבים להם בכל צעד…
לסוס שלי בכל מקרה לא היתה רתמה עם ברזל שעוברת דרך הפה, מה שאומר שבמקום שהבוס ירכב על הסוס, אני רכבתי על הבוס. כשהגענו לקרבת הבית, גילינו שמספר סוסים ששייכים לחווה התרחקו ממנה. אחיו של מרלון החל לקבץ אותם כשהוא דוהר מסביבם וחוסם לכם את נתיבי הבריחה, והסוס שלי התחיל להשתגע ולהצטרף אליו בדהרה. אני בשלב הזה איבדתי כל אמונה שיש לי יכולת לשלוט על הסוס שלי, משכתי ברצועות בכל הכוח וכשזה לא עזר פשוט החזקתי חזק וקיוותי לא ליפול.
עוד לפני ארוחת הערב קצת לפני שהשמש שקעה, נכנסתי למטבח ושם הוגשה לי כוס קפה מקפה שנקלה ונטחן לפני דקות אחדות. מיירה ועוד אדם מבוגר שהיה איתה היו עסוקים בקליית קפה וטחינתו. מיירה קלתה פולי קפה מעל כיריים שבערו באמצעות עצים ופולי הקפה שינו אט אט את צבעם מירוק לחום. האדם המבוגר הכניס מידי פעם פעם פול קפה אחד לפיו וטעם אותו. לאחר מספר דקות שבהן מיירה בחשה את פולי הקפה, הזקן נתן את האישור שהקפה מוכן. הסיר הורד מעל הכירה ועכשיו החלה מלאכת הטחינה באמצעות מטחנת קפה ידנית.
מרלון שבינתים חזר גם הוא מהעבודה בשדה הצטרף אלינו למטבח ולגם אף הוא קפה מהביל וטרי. התחלתי לספר לו את מעללותי עם אחיו על הסוסים ובעוד אנחנו מתבדחים, התמלא המטבח בתערובת ריחות של קפה ושלל מיני תבשילים. ילדם הקטן של מרלון ומיירה לגם אף הוא קפה ממותק מספל ומרלון הסביר לי שכאן בכפר שותים קפה מגיל אפס. לארוחת הערב הצטרפו אלינו האדם המבוגר ועוד אחיין של מרלון. לאט לאט אני מבין את שגרת המקום הרגוע הזה שבו כולם עוזרים לכולם באוירה של שלווה ושקט.
לאחר ארוחת הערב כשכולם פרשו לישון, ישבתי עם מרלון במטבח והוא לימד אותי מילים בספרדית. האנגלית שלו עוד יותר גרועה מהספרדית שלי אבל איכשהו הסתדרנו ואני הקפדתי לכתוב את המילים החדשות בפנקס שלי. בחדר שלי, מאוחר יותר ניסיתי לכתוב לאורם של מספר נרות אך היה חשוך מדי. כיביתי את הנרות ועשיתי רייקי. משום מה כאב לי קצת הראש, לדעתי יש סיכוי שזה מהשמש החמה שהכתה בראשי במהלך היום. הקפדתי ללגום מים ממיכל-פילטר שייך למשפחה (אין כאן מים מינרלים אלא רק מיכלי-פילטר מיוחדים) והלכתי לישון.
למחרת בבוקר קמתי מוקדם וחיכיתי בתחנת האוטובוס שלמעשה היתה מחוץ לבית המשפחה. לאחר שנפרדתי מהחזירונים ומהתרנגולות שהסתובבו בחצר עמדתי בתחנה יחד עם כל בני המשפחה. לשמחתי מרלון הצטרף אלי לנסיעה כי הוא היה צריך להגיע בעצמו לעיר לצורך קניית מצרכים ועוד סידורים. נפרדתי בהוקרת תודה ממיירה ומהבן הקטן. האדם המבוגר שסעד איתנו אתמול בא אף הוא להיפרד וכמוהו אחיו של מרלון איתו רכבתי על הסוסים. כשנפרדתי מכולם הרגשתי שאני חייב לחזור לבקר אותם בעתיד. אנשים כל כך חמים, נפרדו ממני בחיבוקים ונשיקות. לימדתי אותם להגיד סבבה.