רק עוד הקדמה, הקדשה והנה זה מתחיל…

בחתונה של סיגל, שניה לפני שנפרדים...

בחתונה של סיגל, שניה לפני שנפרדים...

הקדמה:

 

רעיון היומן התחיל שכשהחברים הכי טובים שלי טיילו בחו"ל ואני הרגשתי שאני לא מספיק מעורב ולא מספיק יודע מה עובר עליהם. אני יודע בדיאבד עד כמה קשה לשמור על הקשר עם הבית כאשר צריך לבחור בין רגע ליד המחשב או הטלפון לבין חוויה נוספת שבוודאי מתרחשת באותם רגעים… סיפור המסע הזה שלי בדרום אמריקה נכתב כאן ללא שינוי ממה שכתוב לי ביומני. כשאני קורא אותו עולים בראשי הזכרונות ואני מפליג אל אותם רגעים קסומים ומגוונים. חלק מהסיפורים כאן אולי כבר סופרו לכם באחת מהשיחות על הטיול, חלקם בוודאי נשכחו ורבים מהם מסופרים כאן לראשונה. אשתדל להקפיד ולכתוב בצורה רציפה כדי שסיפור המסע שלי יהפוך מאוסף של רגעים מפוזרים לסיפור-עלילה אחת.

 

הקדשה (נכתב על ידי אמא כמובן, מתישהו בקיץ 2006):

לעמיחי בן יקר!

על כנפי היונה

סע למרחקים.

סע לטייל, לחוות חויות וכמובן לראות.

במחברת תרשום רשמים,

תתאר נופים ומראות נפלאים,

תרבויות מנהגים ואנשים שונים.

רשום רגשות ומפגשים,

וכדי שלא תשכח

כתוב הכל – חרוט על הדף.

תהנה בן ואח יקר

לפני שמסגרת החיים

אותך פנימה תשאב.

עשה חיים,

תתענג ותחבק עולם,

ותחזור הביתה בריא, חזק ושלם

בגופך ובנפשך

אל המשפחה

שאותך אוהבת ומחבקת

ולך כבר מחכה.

בחום ואהבה עד אין קץ אמא אבא איתמר ויונתן

 

 

 

…התחלה (נכתב ב- 25.10.06):

 

 התחלות תמיד מסובכות

עדיף להתחיל מהאמצע…

 

שלום לך יומן מסע. עמיחי

תגובה אחת לפוסט "רק עוד הקדמה, הקדשה והנה זה מתחיל…"

  1. יהודה הגיב:

    רעי ,עמיחי ….או פול …או ……תותח.

    ראשית ברכותי על הבלוג ותודה , תודה על ההזדמנות שאתה ,איש כל כך מיוחד ומדהים , מאפשר לי ולשכמותי לראות ולחוות מבעד לעיינך ,מתוך נפשך ,את אשר אני ושכמותי טרם חווינו.

    עמיחי , סיפורים וחוויות שונות ומרובות אני שומע מחברים וידידים לאורך הדרך , אתה יודע אני אנסה להמחיש איך שהוא… להורים שממתינים לרך הנולד בקוצר רוח ,תמיד מספרים איך זה ,מה יעבור עליהם ומנסים מאוד ומשתדלים לתת להם לחוות את הילד/ה טרם לידתו , אך כולנו יודעים שההרגשה והתחושה האמיתית היא בחוויה עצמה ועד שה"איש הקטן" לא בין זרועותך ואתה לא "מסניף" את ריחו המשכר ,לעולם אבל לעולם ,הסיפורים המקדימים מתגמדים לעומת המגע והידיעה ש"האיש הקטן" הוא שלך ואיתך.

    אך במקרה זה שלך בניסיונך ודרכך המיוחדים והמעלפים להעביר לי ולשכמותי את הריחות,החום,הרטיבות ,ההתרגשות והמפגשים שלך לאורך הדרך ,מצליחים לתת לי לרחף בדימיוני וממש להיות שם לצידך בדימיוני ואכן לחוש את שאתה מעביר ,לא יכולתי להיתחבר ולחוש את שאני חש אילמלא אתה הוא זה שכותב כי יקירי,בכל אות שהקלדת ובכל משפט שרשמת , אני חש את ההתלהבות את החוויה שאתה מצליח כל כך לאפשר לי להיתחבר אליה

    אני ממתין בקוצר רוח לבאות…

    שלך בהערכה ובאהבה -יהודה 9 למרץ 2009

כתיבת תגובה